עיזבון המנוח מישאל בסל ואח' נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

המנוח, מישאל בסל (יליד 22.4.67), אשר עזבונו הוא התובע 1, קיפח חייו בתאונת דרכים מיום 25.10.08.

המנוח הותיר במותו שתי בנות (תובעות 3-2) וגרושה (תובעת 4).

הנ"ל תובעות הן כתלויות והן כיורשות. בהתאם לצו ירושה, חלקה של כל אחת מהבנות עומד על 1/4 וחלקה של הגרושה על 1/2.

הבת המבוגרת יותר, התובעת 2, הינה ילידת 14.1.1993.

הבת הצעירה, התובעת 3, הינה ילידת 20.7.2000.

לצערי בירור התיק התעכב, תחילה מאחר ולא היה ברי האם היה למנוח רישיון בתוקף בעת התאונה. לבסוף, משהוסרה סוגיה זו מעל הפרק (ר' פרוטוקול מיום 13.5.12), חל עיכוב נוסף עת שהנתבעת חזרה בה מהסכמה לפשרה שהתקבלה בין הצדדים, במהלך שמיעת הראיות והיה צורך להשלים ראיות נוספות.

אף שהצדדים הגישו סיכומים עבי כרס, הרי שבנסיבות אלה נעשה מאמץ ליתן פסק הדין בהקדם, גם אם בדרך מקוצרת, ביחס לדרך בה הלכו הצדדים.

אני מוצאת להקדים כי המחלוקת העיקרית שהתגלתה בין הצדדים היא באשר לשאלה מה בדיוק היה טיב היחסים שבין המנוח וגרושתו בעת המוות והשפעת ההכרעה באמור, על גובה הפיצוי שייפסק.

אין מחלוקת כי לאחר התאונה נישאה הגרושה, היא התובעת 4, למר דר, אך גם ממנו התגרשה בסמוך.

עוד אין מחלוקת כי חרף הגירושין, הוכרה התובעת 4 במל"ל, כזכאית לקצבת שארים, זאת כידועה בציבור של המנוח.

הצדדים מסכימים כי חיי הנישואים של המנוח וגרושתו ידעו עליות ומורדות; כך מתצהיר התובעת 4 עולה כי לא אחת היא הגישה כנגד המנוח תלונות במשטרה על אלימות ובמשך שנת 2003 אף החליטו בני הזוג להיפרד. התובעת 4 הגישה באותה עת תביעת למזונות ומשמורת בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד ועברה להתגורר עם הבנות במושב בית עזרא, עת שהמנוח עבר להתגורר עם הוריו, במושב שתולים. התובעת 4 טענה בתצהירה כי לקראת סוף שנת 2004 חזרו השניים להתגורר יחדיו, במסגרת ניסיון לשלום בית. אכן נמסרה על כך הודעה לביהמ"ש וביום 4.1.05 נמחקו כל ההליכים שבין הצדדים (ר' נספח ו' לתצהירה). לאחר אותה פרידה שהייתה כאמור בשנים 2004-2003, פרץ סכסוך נוסף, בסמוך לתחילת שנת 2008. לפי הנטען, במהלך סכסוך זה, נקט המנוח באלימות הן כלפי התובעת 4 והן כלפי התובעת 2. שוב החליטו בני הזוג להתגרש והפעם אכן אושר הסכם גירושין בבית משפט לענייני משפחה בקריית גת וזאת כבר ביום 6.1.08 (ראה נספחים ז' וח' לתצהיר התובעת 4). מספר ימים לאחר מכן התגרשו השניים ברבנות.

התובעים טוענים כי ביסוד הגירושין עמד סכסוך בו היו מעורבים בני משפחת המנוח. לטענתם, למרות הגירושין ולמרות שהמנוח שכר דירת חדר במושב שתולים, ליד בני משפחתו, הוא למעשה לא עזב את הבית המשותף. לדידם, המנוח שכר את החדר למראית עין, על מנת שבני משפחתו יסברו שהוא גר שם וירפו מאותו סכסוך משפחתי. עם זאת, לטענתם הוסיף המנוח להתגורר בפועל עם אשתו ובנותיו, המשיך להיות שותף בחייהן ואף חגג עמן ימי הולדת ובילויים.

הנתבעת טוענת מנגד כי מדובר בגירושין לכל דבר ועניין וכי על בית המשפט לקבוע שהתובעת 4 לא הייתה לאחריהם עוד תלויה במנוח.

לאחר התאונה הכירה כאמור התובעת 4, בפברואר 2009 את מר יחיאל דר, גרוש עם ילדים. ביולי 2009 נישאו השניים. לטענת התובעת 4, הנ"ל עבר לגור עמה בדירתה השכורה למשך כחודש וחצי. בתצהירה טענה עוד כי כוונת בני הזוג הנ"ל הייתה לעבור לביתו של מר דר בבאר שבע, שם גם נמצא עסקו. עם זאת, כיומיים לפני החתונה, החתימה הנ"ל על הסכם ממון, לפיו במקרה של פרידה לא תחלוק עמו ברכושו ולמחרת החתונה שינה עורו. עוד טוענת התובעת 4 כי כבר לאחר שבוע, חדל לבוא לדירה המשותפת ולאחר שלושה שבועות הם נפרדו לחלוטין ומר דר הודיע על רצונו להתגרש. בינואר 2010 היא הגישה תביעה לקבלת הכתובה. בספטמבר 2010 התקיים דיון בבית הדין הרבני. בהתאם לתעודת עובד ציבור, ממחלקת שארים במל"ל, הושלמו אותם גירושים במאי 2011.

בפני בית המשפט נשמעו/הונחו הראיות הבאות:

מטעם התובעים - הוגשו תצהירים של התובעת 4 והתובעת 2 (עליהם נחקרו, ר' חקירת תובעת 2 עמ' 40-37 והחקירה הממושכת של התובעת 4 עמ' 35-16). עוד הוגש תצהיר של גב' מלי פרץ המתגוררת במושב גבעתי, הסמוך למושב בו התגוררו, לפי הנטען, המנוח והתובעת 4-2 (לחקירת גב' פרץ, ר' עמ' 15-6). כן הוגש תצהיר של מר שלמה זגורי - אשר המנוח עבד בחברה שבבעלותו (ר' חקירתו עמ' 1-2).

הנתבעת מנגד - זימנה לעדות, ללא הקדמת תצהיר, את מר דר (ר' עדותו עמ' 36-35). כן הוגש תיק הרווחה של המשפחה, במהלך דיון ביום 28.2.12, באמצעות עו"ס גב' תמר יפה, אשר התייצבה עם אותו תיק. עוד נשמעה עדות מר בני סופר, אשר אותו זימנה הנתבעת, מאחר והתגורר בשכנות לתובעת 4 וכן העידו שניים מאחיי המנוח; הגב' פנינה בסל ומר בצלאל בסל (ר' עדות מר סופר בעמ' 44-43, עדות מר בצלאל בסל בעמ' 49-45 ועדות פנינה בסל בעמ' 52-50).

באשר לתיק הרווחה שהוגש אני מוצאת להעיר כי עלה שהעובדת הסוציאלית שהתייצבה עם התיק, החלה לטפל במשפחה רק לאחר התאונה וב"כ התובעים עמד על כך שתזומן עובד סוציאלית אחרת. בהחלטה שניתנה, עת הוגש התיק (ר' עמ' 5), הוא התקבל, תוך שניתנה לצדדים אפשרות לעיין בתוכנו. נקבע באותה החלטה כי לאחר אותו עיון, שמורה זכותם לבקש לזמן לעדות כל גורם רלוונטי נוסף, באשר לתרשומת שתמצא בתיק. אכן, בתחילה ביקש ב"כ התובעים לזמן לעדות את העו"ס גב' פינקלשטיין אסתר, אך לאחר שהדבר אושר (חרף בקשת הנ"ל לפטור אותה מהתייצבות), הוא לא שב עוד על הבקשה לזמנה, לקראת מועד שמיעת ראיות חדש שנקבע. בנסיבות אלה, איני רואה צורך להידרש לטענת התביעה כי יש להתעלם מהחומר שהוגש באופן זה. משניתנה לתובעים (כמו לנתבעת), הזדמנות לזמן כל מי שיחפצו, ביחס לרישום שבתיק, אך הם בחרו שלא לעשות כן - ממילא התיק הוגש על כל שבו. העלאת טענה, בשלב הסיכומים, כי יש להתעלם מחומר זה או אחר מהתיק, יש בה לפגוע בזכויות הדיוניות של הנתבעת, שכן בשלב זה, לא תוכל עוד להוסיף ולזמן עדים. זאת ועוד, התובעת 4 נחקרה ממושכות על דברים שנרשמו באותו תיק (ואשר אליהם אדרש להלן בקצרה) והיא לא חלקה על דברים שנכללו בתרשומת שנמצאה שם. תרשומת, אשר נערכה בחלקה על בסיס דברים שמסרה לעו"ס המטפלת (תובעת 4, העלתה עם זאת הסברים מדוע אמרה דברים אלה ואחרים). משהתקיימה חקירה כאמור, התובעת 4 לא חלקה על עצם מסירת דברים שנרשמו מפיה, והתובעים גם לא זימנו עדים אשר מפיהם היה ניתן ללמוד אחרת - אין מקום לטענות שהעלו בסיכומיהם בהקשר זה.

הערות באשר לעדויות;